יום חמישי, 29 ביולי 2010

אסטרואידים - חלק א'


בשנת 1789, לאחר שנתיים של עבודה מפרכת, הגיעה לסיומה מלאכת ההרכבה של הטלסקופ החדיש במצפה הכוכבים שבאקדמיית פאלרמו שבסיציליה. היה זה טלסקופ שובר-אור בעל מִפתח של 7.5 סנטימטרים שניצב על מתקן משוכלל ומדוייק מאד לתקופתו. הנהנה העיקרי מהמכשיר החדש היה ראש המחלקה לאסטרונומיה. פילוסוף, מתמטיקאי ומרצה מבוקש היה ג'וזפה פיאצי, שהמתין זמן רב על מנת להתחיל לבצע מדידות מדוייקות של מיקום הכוכבים ולהשלים קטלוג שמיים איכותי.

אדם חרוץ זה עבד כל לילה, מלבד כאשר היו השמיים מעוננים, והשלים את משימתו כעבור 14 שנים בהצלחה שזיכתה אותו בשבחים רבים. אבל לא הקטלוג הוא הסיבה ששמו של פיאצי תופס מקום חשוב בהיסטוריה של האסטרונומיה.

בערב הראשון של שנת 1801, בעודו צופה ורושם כוכבים בקבוצת טאורוס (שור) זיהה פיאצי כוכב זעיר שלא הופיע ברישומים קודמים שלו או של אחרים. הוא לא התרגש, שכן על פי שיטתו נדרשו ארבעה לילות שבהם נצפים ומתועדים נתונים זהים על מנת לאמת ממצאים. לכן, סימן את הכוכב החדש לבדיקה ללילות הבאים והמשיך בתצפיותיו.

בלילה הבא חזר לאותו כוכב, וגילה כי הוא שינה מעט את מקומו בשמיים. כיאה למדען דקדקן, הניח פיאצי כי שגה ברישום אמש. רק יומיים נוספים של תצפיות הביאוהו להשלמה כי יש בידיו תגלית, אם כי טרם ידע לעמוד על פשרה. אילו היה חי היום, מן הסתם היה משנה את הסטטוס שלו בפייסבוק, או מפרסם ציוץ חדש בטוויטר, אך בימים ההם היה מקובל לדווח לעיתונות המדעית הכתובה.

בקרוב הסרט
לקריאה נוספת יש ללחוץ על "פרטים נוספים". כדאי לכם!

יום שני, 26 ביולי 2010

הבהרה

ברצוני להבהיר, שלמרות שם הבלוג והטקסט הקצר שמתחתיו, ולמרות הפוסט האחרון, בלוג זה אינו מוקדש באופן ספציפי לענייני ריאקציות גרעיניות.


וגם לא לענייני אופניים, אם אני כבר מעלה את הנושא.

יום ראשון, 25 ביולי 2010

"לא ניתן למנוע מלחמה ולהתכונן אליה בו-זמנית"

הפיצוץ הגרעיני הראשון בעולם התרחש על אדמת ניו-מכסיקו בארצות הברית ב- 16 ביולי 1945 כמעין מסיבת סיום של פרוייקט מנהטן. 21 ימים לאחר מכן הוטסה פצצה מבצעית לשמי יפן והושלכה מעל עיר התעשייה הירושימה. שלושה ימים נוספים חלפו והעיר נגסאקי חטפה פצצה דומה. התוצאה הישירה (אם נתעלם בציניות ממאות אלפי יפנים מתים) היתה סיום מלחמת העולם השניה, בעוד התוצאה העקיפה היתה פתיחת מרוץ החימוש הגרעיני והמלחמה הקרה בין ארצות הברית וברית המועצות.
ניסוי "Easy" ב- 5 בנובמבר 1951 בנוואדה, ארה"ב (30 קילוטון, אגב)
במהלך מרוץ החימוש בוצעו על ידי מעצמות העל ניסויים רבים שכללו פיצוצים גרעיניים: חלקם תת-קרקעיים, חלקם על איים נטושים בלב האוקיינוס, וחלקם גבוה בסטרטוספירה ואף בשולי החלל. אילו הייתם שואלים אותי כמה ניסויים בוצעו, הייתי מנחש שכמה עשרות, אולי כמאה בכל אחת משתי המעצמות. אילו הייתי נדרש להוסיף לכך את הניסויים של מדינות אחרות כמו בריטניה, צרפת וסין הייתי מנחש שכוכב הלכת שלנו לא ראה יותר ממאות ספורות של פיצוצים אטומיים. הייתי מגזים ומנחש שלא יותר מארבע מאות פיצוצים.

מסתבר שאילו הייתי מנחש כך הייתי טועה ובגדול. אולי לו הייתי חי בתקופת שיא המלחמה הקרה הייתי מודע למידת ההשקעה בנשק גרעיני באותה התקופה, שהתבטאה, כך מסתבר, בניסויים רבים מאד מדי שנה. נושא זה מדיר שינה מעיני מאז שצפיתי בסרטון שבקישור זה. הסרט מתאר באופן קר למהדרין את מספר הניסויים הגרעיניים ומיקומם על פני מפת העולם עד שנת 2000. הוא נמשך כ- 14 דקות מקפיאות-דם, ומסכם לא רק את מספר הפצצות שהופעלו (ספוילר: מעל 2000!), אלא גם את זליגת הידע אל מדינות כמו הודו ופקיסטן.
קדימה - צפו בסרטון. אני אחכה כאן.

תודה שחזרתם, כי יש לי עוד מה להגיד בנושא זה. בשנת 1996, על רקע התפיסה ההגיונית שניסויים הכוללים פיצוץ גרעיני הם באופן ברור חלק מפיתוח נשק גרעיני, ועל רקע החששות המוצדקים מזיהום רדיואקטיבי, הוגשה לחתימה באו"ם האמנה למניעת ניסויים גרעיניים. עיקר האמנה היא הדרישה מכל המדינות החתומות עליה להימנע מביצוע ניסויים הכוללים פיצוצים גרעיניים, ולא לאפשר ביצוע ניסויים כאלו בשטחי ריבונותה. נשמע כמו התקדמות וחזרה לשפיות, נכון? אז לא ממש:
מסתבר שהאמנה קובעת שההסכם יופעל רק לאחר אישורן של 44 המדינות המחזיקות בידע גרעיני, דהיינו בשטחן מתקנים גרעיניים גם אם לא למטרות צבאיות. מבין מדינות אלו ישנן מדינות שטרם אישרו את הפעלת האמנה (למרות שחתמו עליה) ובינהן אירן, ישראל וארה"ב. מאכזב משהו, הייתי אומר.
בכל אופן, הכוונות כנראה עושות את שלהן ולא נעשו בעשור האחרון ניסויים גרעיניים.
כמעט.
צפון קוריאה ביצעה שניים ב- 2006 וב- 2009. מישהו חייב להישאר בתפקיד הילד הרע.
זהו להפעם. אני אשתדל שהפוסט הבא יהיה פחות מדכא.
___________________________________________
רק שתדעו: הציטוט מהכותרת מיוחס לאלברט איינשטיין, האיש והמותג.

יום חמישי, 22 ביולי 2010

"ההתחלה היא החלק החשוב ביותר של העבודה" ונסיונות שכנוע-עצמי אחרים



מדוע בלוג?
כפוסט ראשון אני מרגיש חובה לענות על שאלת ה"מדוע?" המתבקשת. מי שמכיר אותי יודע שאני ממעט להתבטא, הן בעל פה והן בכתב, אבל אתם (שמכירים אותי) יודעים גם שהרבה מתרחש אצלי בתוך הראש, וכרגע הנושאים שמעסיקים אותי הגיעו למסה קריטית וכתוצאה מכך הם יראו אור בדרך זו או אחרת. נראה לי שדרך זו היא המתאימה ביותר וגם תגרום פחות נזקים.

למה לכתוב בפומבי?
נכון, אני טיפוס שמוקיר מאד פרטיות והכי קל היה לכתוב לאיזו מגירה. אבל זה לא מספיק: אני אוהב לחשוב, ודואב על המחסור בזמן שיכול היה להיות מוקדש למחשבה. אני אוהב לשמוע ולקרוא מחשבות חכמות ומורכבות שבאו לידי ביטוי ראוי, ומעריך אותן ואת מי שהגה אותן. אלו הם מקורות ההשראה שלי, ואני מקווה יום אחד להיות מקור השראה של אחרים.

מה הולך לקרות בבלוג הזה?
האמת היא שלא גיבשתי תכנית ברורה, ולכן יתכן שהתשובה שלי מעט מפוזרת: אני הולך לכתוב על דברים שמעניינים אותי ושגם אתם עשויים להתעניין בהם (לדעתי לפחות). דברים כמו חלל, מדע בדיוני, ספקנות, דברים מגניבים של מדע וטכנולוגיה וכיוצא בזה. אני מניח שמדי פעם יופיעו גם דברים שקשורים לספרים ולסיפורים, לסרטים, משחקי מחשב וכמובן שכמו בכל אתר באינטרנט יהיו גם חתולים.
נשמע גיקי למדי, נכון? ובכן, אני לא מצפה מכם להיות מופתעים, בוודאי לא מי שמכירים אותי.

בזאת אסיים להפעם, ואאחל לכם קריאה מהנה. זכרו שכל הכתוב כאן הוא ביטוי שלי ואינו נאמר בשם אחרים. כמו כן דעו שאני מצפה לתגובותיכם, ואם מעניין לכם, אל תהססו לספר לחבריכם וללנקק לכאן. אגב, הבלוג עדיין תחת מאבקי עיצוב, עימוד ושיפוצים כלליים. נא סילחו לי על האבק והפיגומים.

______________________________________
רק שתדעו: הציטוט בכותרת הוא מתוך "המדינה" מאת אפלטון.