יום חמישי, 30 בספטמבר 2010

התגלו חיים על כוכב לכת מחוץ למערכת השמש!

הנה. אם לערוצי חדשות מותר, אז גם אני יכול לכתוב כותרות משוללות בסיס וחסרות קשר לתוכן.
והאמת, חשבתי שיהיה לי זמן לנוח בחג ולהתאושש מאייקון הנהדר והמושקע שבו ביליתי בחול המועד, אבל הכותרות הצהובות מאלצות אותי להגיב עוד לפני שזה יופץ בכלי התקשורת בארץ. אז בבקשה, ואני מתנצל על הציניות.

יום שבת, 25 בספטמבר 2010

אייקון 2010: רשימת המלצות

כמו בכל שנה, גם בחוה"מ סוכות הקרוב תוכלו לבקר בפסטיבל אייקון בתל-אביב. אמנם השנה יש יותר מאייקון אחד, אבל אני אתמקד בזה שיתקיים כולו באשכול פיס ברחוב הארבעה בתל-אביב, סמוך לעירוני א'.
למקרה שאתם לא יודעים, מדובר בארוע שנתי בנושאי מדע בדיוני ופנטסיה על כל סוגי המדיה והחוויה שלהם: ספרות, קולנוע, טלוויזיה, קומיקס, משחקי תפקידים, משחקי מחשב ועוד. הארוע מאורגן ע"י האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה.

יום שני, 20 בספטמבר 2010

האם ענני-קשת מנבאים רעידות אדמה? מאמר מאת פיל פלייט

[לפניכם מאמר נוסף מהבלוג Bad Astronomy מאת האסטרונום והבלוגר פיל פלייט, שפורסם גם באתר שפינוזה, אתר קהילת הספקנים בישראל]

ידידי דריק יוז הלשין באוזניי על אגדה אורבנית חדשה שמתפשטת: ענני-קשת מופיעים בשמיים זמן קצר לפני רעידות אדמה. הרבה אנשים הזכירו זאת בטוויטר, למשל. [הקישורים המקוריים אינם פעילים עוד, אבל לא מסובך למצוא קישורים דומים. י.ל.]

אני אתחיל בשורה התחתונה: העננים הללו אינם קשורים באופן פיסי לרעידות אדמה באופן כלשהו. אבל כיצד אני יודע זאת ידרוש טיפונת הסברים.

ראשית, מה הם ענני-קשת? כפי שאתם יכולים לראות בתמונה, מדובר בענן שצבעי הקשת נראים על פניו. לעיתים הם מכונים ענני אש, אם הצורה של הענן מזכירה להבות אש (כמו בתמונה למעלה).

שנית, מה גורם לתופעה? זה די פשוט, למעשה. גבישי קרח בענן פועלים כמנסרות, שוברים את אור השמש למרכיבי הצבע שלו ומפזרים אותם. זה בעיקרון מה שגורם לקשת "אמיתית", רק עם גבישי קרח במקום טיפות מים זעירות. הזווית בין השמש, הענן, ובינכם חשובה גם כן, אך המרכיבים החיוניים הדרושים לאפקט הזה הם ענני קרח ואור שמש. זהו זה.
תמיד יש עננים עם גבישי קרח, ואפקט הקשת (כמו כלבי-שמש, הילות, ועוד) הוא די נפוץ. למעשה, עבורי זה נדיר לא לראות משהו כזה לפחות פעם בשבוע, ולעתים קרובות יותר בחורף. אפילו בקיץ, עננים גבוהים יכולים ליצור אירועים יפים כאלה.

אז מה הקשר בין תופעה זו לבין רעידות אדמה?
הנה רמז: אין קשר. מה שקורה כאן הוא שאנשים רואים את העננים הללו, ואז תוך יום או יומיים חווים רעידת אדמה. במחשבתם של האנשים נוצר קשר בין שני האירועים האלה. זה לא מפתיע, מאחר ויש נטייה אנושית חזקה לייחס אירועים זה לזה אפילו אם הם אינם קשורים; אם אירוע קורה לאחר אירוע אחר אז אנחנו נוטים לחשוב שהוא נגרם על ידי (או לפחות קשור אל) האירוע המוקדם יותר.

אבל זהו כשל לוגי, שיש לו אפילו שם נפלא בלטינית: פּוֹסְט הוֹק, אֶרְגוֹ פְּרוֹפְּטֶר הוֹק, שמשמעותו אחריו, ולכן כתוצאה ממנו. לעיתים שני אירועים אשר מתרחשים בסמיכות זמנים זה לזה אכן קשורים, אבל לרוב הם לא. החלק הקשה הוא לדעת להבדיל בין המקרים.

במקרה של העננים הללו, אני יכול להיות בטוח ב- 100% כמעט שהם אינם קשורים לרעידות אדמה. מדוע? כי עננים אלו הם נפוצים מאד, ולכן אפשר לייחס אותם לכל דבר. ראיתי ענן-קשת, ואז דרכתי על קקי של כלב! ראיתי ענן-קשת, ואז מצאתי דולר ברחוב! ראיתי ענן-קשת ואז היתה רעידת אדמה!
וזכרו, גם רעידות אדמה נפוצות. אפילו רעידות גדולות מתרחשות כל הזמן; אי-שם בעולם רעידות אדמה בעוצמה 6 ומעלה מתרחשות שלוש פעמים בשבוע בממוצע. וכמובן רעידות אדמה קטנות הן הרבה יותר נפוצות; בארצות הברית לבדה יש יותר מ- 50 רעידות אדמה שניתן להרגיש מדי יום!

זה מגדיל משמעותית את הסיכויים.
זו הסיבה שאגדות אורבניות כמו זו שורדות; הרעיון עולה במוחו של מישהו, ובקלות "מקבל אישור" מפני שמישהו ראה ענן והרגיש רעידת אדמה. רק שהם לחלוטין בלתי תלויים. זו נטייה טבעית ומובנת, אבל כמו אשלייה אופטית, צריך להבין שהמוח שלנו משטה בנו.

תפיסות מוטעות כמו זו לעולם אינן גוועות; אני יודע זאת מפני שכתבתי בדיוק על נושא זה לפני כמעט שנתיים. במאמר ההוא טענתי כך:
אני רואה דברים כאלה כל הזמן, מפני שאני עושה משהו שהרבה אנשים לא עושים: אני מסתכל למעלה. ברצינות, זה פשוט מאד כשעושים את זה, רואים הילות, כלבי-שמש וקשתות באופן די תדיר. במיוחד בעונת החורף, אבל לא בהכרח. כל מה שצריך הוא רק ענני קרח בגובה רב.

ברוב המקרים, אני חושב שהתרופה לאגדות הללו היא פשוט תשומת לב. אל תלכו בתלם, הביטו למעלה! הביטו סביב! העולם הוא באמת מקום ממש מגניב, והוא מסתדר יפה מאד גם בלי שנוסיף לו כל מיני קשרים מלאכותיים.

_______________________________________________
כרגיל, תודה לאהוד מימון שערך את התרגום במהירות חורכת מקלדות

יום שישי, 17 בספטמבר 2010

30 שנה, חצי מיליון אסטרואידים - מאמר מאת פיל פלייט

[לפניכם מאמר נוסף מהבלוג Bad Astronomy מאת האסטרונום והבלוגר פיל פלייט]

יתכן שכבר שמעתם על סרטון מעניין זה, המראה כמה אסטרואידים גילינו מאז 1980. הוא די מגניב!  
המספרים נראים נכונים; אני יודע שמוכרים כמה מאות אלפי אסטרואידים בחגורה הראשית בין מאדים וצדק. שימו לב שהרבה מהאסטרואידים שאתם רואים לקראת סוף הסרטון עוברים קרוב לכדור הארץ. לפי האתר לעצמים קרובי-ארץ של JPL, כמעט 7,200 אסטרואידים קרובי-ארץ קוטלגו עד ל- 20 באוגוסט 2010! הקוטר של 815 מהם גדול מקילומטר אחד, ו- 1,137 נחשבים כמסוכנים, כלומר בעלי סיכוי (קטן ככל שיהיה) לפגוע בכדור הארץ.

מעניין לראות היכן האסטרואידים נמצאים בעת הגילוי שלהם. בדרך כלל הם בכיוון המנוגד לשמש, מפני שזהו הכיוון שבו החוקרים מסתכלים בדרך כלל. לקראת הסוף תראו שני פסים לבנים ב- 90° משני הכיוונים לשמש. אילו הייתי נוטה להמר – ואני נוטה – הייתי מהמר שהם של WISE, לווין תצפית בתת-אדום. הוא סורק את השמיים באופן קבוע, כשהוא צופה בזויות ישרות לשמש, ואני יודע שהוא מתוכנן למציאת אסטרואידים.


לדעתי מעניין יותר כמה צפופה נראית חגורת האסטרואידים! אבל אל תטעו. המרחק בין מאדים וצדק מעט יותר מרווח מכפי שהוא מוצג בסרטון. זכרו, מאדים נמצא כ- 220 מיליון קילומטרים מהשמש, וצדק כ- 800 מיליון קילומטרים. זה הרבה מאד נדל"ן: כמעט 2 קווינטיליון קילומטרים רבועים! ואם נכתוב את זה אלה 2,000,000,000,000,000,000 קילומטרים רבועים.

כן, הרבה מאד נדל"ן.

וזה בהנחה שהאסטרואידים כולם נמצאים באותו מישור. למעשה רבים מהמסלולים שלהם נטויים, כך שאנחנו עוסקים בנפח. גם בהתחשב בכך שהם נעים למרחקים זעומים של מיליוני קילומטרים מעל ומתחת למישור מערכת השמש, זה אומר שישנם למעשה 2 ספטיליון קילומטרים מעוקבים: 2,000,000,000,000,000,000,000,000 קילומטרים מעוקבים. נפח כדור הארץ הוא רק כטריליון קילומטרים מעוקבים, אז אנחנו מדברים על נפח חלל שיכול להתאים לטריליון כדורי ארץ בתוכו!


אז יש המון מקום לאסטרואידים הללו. הגדול ביותר, צרס, קטן יותר מאלף קילומטרים מקצה לקצה, כלומר קטן יחסית לכדור הארץ. גודלם של רוב האסטרואידים שמזוהים בסרטון הוא לא יותר ממספר קילומטרים מקצה לקצה, ולכן הם אפילו קטנים מקנה המידה של הסרטון. הסיבה היחידה שהסרטון נראה צפוף היא בגלל שכל אסטרואיד מיוצג על ידי פיקסל אחד, שהוא גדול הרבה יותר מהממדים האמיתיים של האסטרואיד על פי קנה המידה שבסרטון – בקנה המידה הזה אפילו השמש תהיה קטנה מפיקסל בודד! הצגת האסטרואידים בגודלם האמיתי תהיה מסובכת, על הצג שלי סלע ברוחב 10 ק"מ היה נראה בגודל ננומטר מקצה לקצה. שערת אדם רחבה יותר פי- 100,000!


ידידי דן דורדה הוא חוקר אסטרואידים. הוא סיפר לי פעם שישנם מיליארד אסטרואידים בחגורה הראשית שגדולים מ- 100 מטר. אם כך, בממוצע, יש מיליוני קילומטרים בינהם!

החלל הוא גדול. ממש, ממש גדול.

למרות מה שאתם רואים בסרטון זה ובסרטי קולנוע, חגורת האסטרואידים אינה נחיל מבולגן של סלעים שנעים לכל כיוון אפשרי. הוא בעצם בעיקר חלל ריק. למעשה, כשאנו שולחים חלליות מחקר לרחבי מערכת השמש החיצונית, הסיכויים אפילו להגיע לקירבת אסטרואיד הם קטנים לאין שיעור. מדענים צריכים לכוון פיסית את החללית בכוונה להגיע קרוב מספיק לאסטרואיד כדי לקבל תמונות טובות שלו. העובדה שהשגנו תמונות פעמים רבות, היא עדות לכמה אנחנו טובים בביצוע דברים כאלה.


לסיכום, המסר כפול: אנחנו נעשים טובים יותר במציאת אסטרואידים, אבל יש עדיין המון מקום שהם יכולים להיות בו.

_____________________________________________
קישור למאמר המקורי
ושוב תודה מיוחדת לאהוד מימון על עריכת התרגום

יום חמישי, 16 בספטמבר 2010

הביטו אל הירח

השבוע גיליתי שליל שבת, מוצאי יום הכיפורים, ה- 18 לחודש ספטמבר, הוא היום הבינלאומי לצפייה בירח. אז נכון שכמעט אף אחד לא שמע על כך, ושאין אירוע שמוקדש לזה בארץ באותו יום (תזמון בעייתי משהו), אבל בגלל שראיתי את הירח כל ערב השבוע, ובגלל שאני באמת חושב שהוא זקוק ליותר תשומת לב, רציתי לשתף אתכם בכמה דברים שאולי לא ידעתם על השכן הותיק מהמסלול שמעלינו.


Credit: Russell Croman


5 עובדות על הירח
  1. 'ירח' הוא שם כללי לכל לווין טבעי של כוכב לכת. שמו של הירח שלנו הוא לוּנָה (או סֶלֶנֵה במקור היווני).
  2. הירח מקיף את כדור הארץ במרחק ממוצע של 384,400 קילומטרים. זה המרחק שתעברו אם תנהגו במהירות 90 קמ"ש במשך 174 ימים ולילות רצופים (כמעט חצי שנה), אבל זו לא בדיוק הדרך להגיע לירח.
  3. הזמן שבו משלים הירח הקפה אחת סביב כדור הארץ הוא 27 ימים ו- 7 שעות. מדוע, אם כך, משך החודש העברי הנמדד לפי מחזור הירח, הוא 29 או 30 יום לסירוגין? הסיבה היא שהמחזור הנמדד מכדור הארץ הוא בין מולד הירח לזה שאחריו, ומחזור זה הוא בן 29 ימים וחצי, כלומר יומיים וקצת יותר. ההבדל בין שני המחזורים מקורו בהתקדמות של כדור הארץ במסלולו סביב השמש. כדי שהירח יגיע למולד, הוא צריך לעבור בין כדור הארץ והשמש כך שצידו המואר אינו פונה כלל אל כדור הארץ. לאחר הקפה אחת של הירח, כדור הארץ כבר הספיק לנוע קדימה במסלולו, כך שכדי לעבור בינו לבין השמש, צריך הירח להתאמץ קצת יותר, ולהתקדם במסלולו סביב כדור הארץ עוד יומיים וקצת.
  4. הירח הוא הגורם העיקרי לגאות ולשפל המוכרים לכל מי שמכיר טוב את הים. כוח המשיכה שלו גורם לגובה פני הים לעלות ולרדת פעמיים ביממה. כוח המשיכה של הירח גורם לגאות גם ביבשה, אך מאחר וזו מוצקה ולא נוזלית, קשה יותר להבחין בכך. תופעה מעניינת נוספת היא שכתוצאה מכוחות הגאות מתרחק מאיתנו הירח כ- 4 סנטימטרים בכל שנה, ובתמורה מאט כדור הארץ את קצב סחרורו (מישהו צריך לשמור כאן על התנע הזוויתי). האטת קצב הסחרור פירושו התארכות היממה ב- 2.7 שניות כל 100,000 שנה. בערך. אל תתפסו אותי על המיקרושניה.
  5. הירח מפנה תמיד את אותו הצד אל כדור הארץ, כך שהוא בעצם מסתובב סביב עצמו באותו קצב שבו הוא מסתובב סביב כדור הארץ. אגב, מאחר והוא לא מפנה באופן קבוע את אותו הצד אל השמש, אז אין משמעות למושג "הצד האפל של הירח".
וגם -
5 אתרים על הירח שקל לזהות בלי אמצעי תצפית
בעין בלתי מצויידת ניתן בקלות לזהות אזורים כהים ואזורים בהירים. האזורים הכהים היו אגנים שלבּה התנקזה אליהם בתקופה שהירח היה עדיין פעיל מבחינה גיאולוגית. הלבה התקררה ונקרשה, והפכה לסלע בזלת שמכסה אזורים נרחבים. בימי קדם נקראו אזורים אלו ימות, והשם השתמר עד לימינו.
המספרים בתמונה תואמים את הסעיפים שלהלן
  1. את ימת המשברים (מַארֶה קְרִיסיוּם) הכי קל לזהות מאחר והיא נפרדת משאר הימות. היא נראית כאליפסה קטנה סמוך לקצהו הימני-עליון של הירח (הפוך אם אתם נמצאים דרומית לקו המשווה). היא נמצאת בצד שמואר כאשר רואים את הירח לפנות ערב עד הלילה המוקדם, כך שכמעט תמיד ניתן להבחין בה כשרואים את הירח.
  2. ימת הרוגע (מַארֶה סֶרֶנִיטַאטִיס) היא הצפונית מבין שלוש ימות משיקות הסמוכות לימת המשברים (1).
  3. ימת השלווה (מַארֶה טְרַנְקוִּילִיטַאטִיס) היא האמצעית מבין השלוש, והאיזור המפורסם ביותר על פני הירח לאחר נחיתת העיט, אפולו-11 בתחומו.
  4. ימת הפיריון (מַארֶה פֶקוּנְדִיטַאטִיס) היא הדרומית מבין שלוש הימות.
  5. בחציו השמאלי של הירח, משמאל לימת הרוגע, נמצאת ימה גדולה וברורה ששמה ימת הגשמים (מַארֶה אִימְבְּרִיוּם).
הירח תמיד ליווה אותנו ודי התרגלנו לראות אותו כנוף שיגרתי, אבל הביטו בו קצת יותר - תוכלו להבחין בפרטים של עולם שלם, שונה ומסתורי שהצית את הדמיון, ההשראה והיצירתיות בכל כך הרבה אנשים במהלך ההיסטוריה, וממשיך בכך גם היום. פוסט זה הוא ראייה לכך.

יום שישי, 10 בספטמבר 2010

למקרה שאתם זקוקים לתזכורת איזה מקום נחמד לחיות בו הוא כדור הארץ - מאמר מאת פיל פלייט

[לפניכם מאמר מאת האסטרונום והבלוגר פיל פלייט שאישר לי בנדיבותו לתרגם רשומות מהבלוג Bad Astronomy]

מערכת השמש החיצונית היא מקום מפחיד לחיות בו. הייתם רוצים לחיות במקום בעל היסטוריה של צלקות-קרב כמו
זה?
Image credit: NASA/JPL/Space Science Institute
זהו דִּיוֹנֵה, ירחו של שבתאי כפי שנראה לאחרונה מגשושת החלל קאסיני כאשר חלפה מעל העולם הקטן. ב- 4 בספטמבר 2010 ירדה קאסיני לגובה של פחות מ- 40,000 קילומטרים מעל פני השטח של דיונה - בערך הגובה של לוויני מזג האויר מעל פני השטח של כדור הארץ.

הנוף של דיונה מצולק נוראות. מכתשים נמצאים בכל מקום, ומעידים על היסטוריה פראית של הפצצה מטאורית. הנוף גם זרוע צוקים ותהומות רבים.

למדתי משהו מעניין להפליא כשחיפשתי מידע אודות הירח הזה: כמו כל הירחים במערכת השמש, כוחות הגאות נעלו את דיונה עם כוכב הלכת שלה, כלומר היא מסתחררת באותו קצב שבו היא מקיפה את כוכב הלכת, ותמיד מפנה את אותו הצד אל שבתאי.
זוהי תוצאה טבעית של כבידה ואיננה מפתיעה מאוד. מה שכן הפתיע אותי הוא שבחצי הכדור האחורי של דיונה [מבחינת כיוון התנועה במסלול, י.ל.] יש הרבה יותר מכתשים מאשר בחצי הכדור הקדמי!

עקב הצימוד בין הסחרור ומשך ההקפה, דיונה תמיד מפנה את אותה מחצית של שטח הפנים שלה לכיוון התנועה שלה במסלול, ואת המחצית האחרת בכיוון ההפוך. חשבו על מכונית: חזית המכונית פונה תמיד בכיוון הנסיעה, והצד האחורי בכיוון ההפוך (התעלמו מנסיעה לאחור). במכוניתכם, השמשה הקדמית חוטפת כל דבר שנמצא בדרכה; חרקים, חצץ או כל דבר אחר פוגעים בדרך כלל בשמשה הקדמית, ולא באחורית.

אבל במקרה של דיונה זה הפוך! המחצית הפונה לאחור מכוסה במכתשים. זה הביא מדענים לתהות האם דיונה בעצם התהפכה כתוצאה מפגיעה מתישהו בעבר. חשבו על כך. במשך תקופת זמן ארוכה דיונה הוכתה על ידי רסיסים, ומחציתה הפונה לכיוון התנועה נפגעה יותר. אז אירעה התנגשות גדולה שפגעה בה בזווית, וסיחררה את הירח. לבסוף כוחות הגיאות של כבידת שבתאי התגברו על הסחרור, ודיונה נותרה במצבה הנוכחי, כשהצד שקודם היה קדמי פונה לכיוון האחר.

לדעתי זה מדהים. אפילו ירח קטן הוא גוש די גדול של חומר, אז דמיינו פגיעה – או אפילו סדרה של פגיעות – כה נוראיות עד שתגרומנה לירח להתחיל להסתחרר ולפנות לאחור!

ואז למדתי שפגיעה רבת עוצמה דיה לעולל דבר כזה לדיונה תשאיר מכתש בקוטר של עשרות קילומטרים בלבד. ניתן לראות 
בתמונות מכתשים גדולים הרבה יותר.

בעודי כותב זאת, הטמפרטורה בחוץ די נעימה, השמיים כחולים, ואני משתוקק לקפוץ על אופניי ולרכוב בגבעות. כדור הארץ הוא כוכב לכת מדהים ביופיו ומסביר פנים. בוודאי שלא תמיד היה כזה, אבל מים ואוויר שחקו את ההיסטוריה של העבר האלים, והותירו עבורנו מקום די נחמד לחיות בו. אם אי פעם תפקפקו בכך, הביטו היטב בפני השטח של דיונה. דברים יכולים להיות הרבה יותר גרועים.

_____________________________________________
קישור למאמר המקורי
תודה מיוחדת לאהוד מימון על עריכת התרגום

יום חמישי, 9 בספטמבר 2010

שנה טובה!

קוראים יקרים, השנה הנסגרת היתה עבורי מאד פורייה ומלאת הישגים אישיים, ואני מלא ציפיות לקראת השנה החדשה.
לכבוד השנה החדשה ברצוני לאחל לכם שנה רבת גילויים ופליאה, חיפוש ידע ותובנות חדשות, וכמובן גם שמיים צלולים.



יום חמישי, 2 בספטמבר 2010

החללית שתפסה טרמפ על אסטרואיד

סופסוף אסטרואיד שמביא תועלת
ב- 13 באוגוסט 1898 צילם קארל גוסטב וויט, מנהל מצפה הכוכבים אוראניה בברלין, עצם שמימי חיוור שלא הופיע במפות השמיים. כמצופה מאסטרונום מנוסה שגילוי אסטרואיד אחד כבר נזקף לזכותו, הוא שמר את לוחית הצילום והמתין ליום הבא כדי לשוב ולצלם. שינוי מקומו של העצם מדי לילה יבהיר שמדובר באובייקט חדש בתוך מערכת השמש. באותו הלילה, כאלף קילומטרים משם במצפה כוכבים שבעיר ניס בצרפת, צילם האסטרונום אוגוסט אונורה שרלואה את אותה פיסת שמיים עם העצם המסתורי. גם שרלואה היה אסטרונום מנוסה וצייד אסטרואידים מדופלם, אולם הוא החליט לבלות את היומיים הבאים מחוץ לכיפת מצפה הכוכבים, ובכך הפסיד את הכבוד שבגילוי האסטרואיד ארוס (Eros) לוויט.

מסלולו של האסטרואיד ארוס

מעקב אחרי האסטרואיד וחישוב מסלולו הביאו במהרה למסקנה שמדובר בעצם בלתי רגיל. בשלב זה כבר היו מוכרים מעל 400 אסטרואידים בגדלים שונים, כולם במסלול פחות-או-יותר מעגלי בין מסלול מאדים למסלולו של צדק. לעומת זאת, האסטרואיד החדש חוצה ברוב חוצפה את מסלולו של מאדים ומתקרב למסלול של כדור הארץ! הסתבר שלמעשה רוב המסלול של ארוס נמצא בין המסלולים של מאדים וכדור הארץ, והאסטרואיד יכול להתקרב אל כדור הארץ עד כדי 0.15 יחידות אסטרונומיות, שהן 22.5 מיליון קילומטרים (יחידה אסטרונומית = 150 מיליון ק"מ, המרחק הממוצע של כדוה"א מהשמש).

התקרבות האסטרואיד לכדור הארץ סיפקה כלי חדש ומלהיב בידי האסטרונומים לקביעת המרחק בין כדור הארץ והשמש, בדיוק רב הרבה יותר משהיה קודם לכן. פרמטר זה הכרחי לצורך חישוב מדוייק של מסת השמש, וקביעת מרחקים במערכת השמש. בהתקרבות הבאה של האסטרואיד לכדור הארץ ב- 1900 ושוב ב- 1930, נערכו מספיק תצפיות כדי לקבוע את גודל היחידה האסטרונומית בדיוק של 800 ק"מ, וזאת יחסית לדיוק של כ- 6000 ק"מ שהיה אפשרי קודם לכן.

חשיבות הגילוי של ארוס הסתכמה רק בהשפעה משמעותית על מדע האסטרונומיה, עד לתחילת המאה ה- 21 שבה נחתה עליו חללית.


בדרך לאסטרואיד זעיר

ב- 17 בפברואר 1996 שוגר מקייפ-קנברל שבפלורידה טיל תלת שלבי מתכלה מדגם דלתא-2 שבראשו החללית NEAR-Showmaker (חללית לא-מאויישת, כמובן). החללית הופרדה מהמשגר לאחר 22 דקות והחלה במסע של 3 שנים אל האסטרואיד ארוס.


החללית NEAR

האסטרואיד ארוס נבחר להיות האסטרואיד הראשון שמהווה מטרה למשימה ייעודית הן בזכות קירבתו לכדור הארץ, והן בזכות מסתו שמאפשרת לשמור על מסלול יציב סביבו.

משימתה של החללית NEAR היתה להגיע לארוס, להכנס למסלול סביבו ולבצע מדידות של מסה, נפח, צורה, שדה כבידה, שדה מגנטי, קצב סחרור וההרכב הכימי, הגיאולוגי והמורפולוגי של האסטרואיד. כל זאת בחללית קטנה במשקל 800 ק"ג (כמעט חצי מזה הוא משקל הדלק).

ייתכן ואתם שואלים את עצמכם מדוע מסע לאסטרואיד קרוב נמשך שלוש שנים, והתשובה נעוצה בצורך לחסוך בדלק, כי לדלק יש משקל, וכל תוספת משקל בזמן השיגור משמעותה תוספת תקציב משמעותית לפרוייקט. הפתרון ניתן על ידי שימוש בכבידת כדור הארץ וגופים טבעיים אחרים לצורך האצה בלי להפעיל מנועים כלל.

NEAR ביצעה מעבר סמוך לכדור הארץ שהאיץ אותה למהירות מספיקה על מנת להביא אותה עד לחגורת האסטרואידים, שם חלפה קרוב לאסטרואיד מתילדה (הזדמנות לאסוף הרבה מאד מידע עליו). ביולי 1997, כשבוע לאחר המפגש עם מתילדה בוצע תמרון - המנוע המרכזי של החללית הופעל בכיוון התנועה שלה והביא להאטה במהירות וכך לנפילתה המתוכננת חזרה לכיוון כדור הארץ. החללית האיצה במסלולה האליפטי, חלפה מעל הקוטב הדרומי של כדור הארץ וקיבלה לא רק את תוספת המהירות הדרושה, אלא גם את נטיית המסלול הנדרשת כדי להגיע למפגש עם ארוס בינואר 1999.



צילום של הקוטב הדרומי של כדור הארץ ע"י NEAR

בנובמבר 1998 כבר ניתן היה לצלם את אסטרואיד היעד באמצעות מכשירי המדידה שעל גבי החללית, וכך ניתן היה לאמת את הניווט תוך כדי מדידות מדעיות ראשונות. לקראת ינואר 1999 תוכננה סדרה של ארבעה תמרונים קצרים להאטת החללית והתאמת מהירותה למהירות האסטרואיד, או במילים אחרות, להכנסה למסלול סביבו.


ארוס, כפי שצולם ע"י NEAR

דרמה במסלול
הדרמה החלה שבריר שניה אחרי תחילת הירי, כשהטלמטריה מהחללית אבדה, והרמז היחיד למה שקרה היה מדידת דופלר מכדור הארץ שהראתה שהחללית לא ביצעה את התמרון כלל. שום שדר לא התקבל מהחללית ושום תגובה לשדרים שנשלחו אליה. הדממה הופרה רק לאחר 27 שעות כשערוץ התקשורת שב לפעול והראה ש- NEAR עדיין בחיים, אבל במצב החירום המקסימלי שמוגדר בתוכנה המנהלת אותה, עם 29 ק"ג דלק פחות משהייתה לפני כן, ועם מצלמה מולטיספקטרלית (אחד מהמכשירים המדעיים) שהזדהמה בתוצרי הבעירה של ההודף. חקירה מאומצת הביאה למסקנה ששילוב בין פקודה חסרה ברצף הפקודות שנשלח לקראת התמרון, באג בתוכנה שפיענח באופן שגוי את המצב, ותכנון בעייתי של לוגיקת ניהול החללית, כל אלה יחד הביאו לתקלה. הנזק העיקרי היה הדלק שנצרך בזמן התקלה.

למרות הנזקים הוחזרה השליטה בחללית, והתמרונים הנדרשים בוצעו בהצלחה. מסלול סופי סביב ארוס הושג בתחילת שנת 2000 בגובה של כמעט 500 ק"מ מעל פני האסטרואיד.


במסלול סביב ארוס
מסלול סביב האסטרואיד המסויים הזה אינו יכול להיות דבר פשוט, וזאת בגלל הצורה שלו. מידת האורך שלו היא יותר מפי- 2 מהמידות האחרות (בערך 14x14x35 ק"מ). המטרה של NEAR היתה לבצע מדידות מכל הכיוונים, ואחר-כך להנמיך ולחזור על המדידות וחוזר חלילה. כמה להנמיך? כמה שיותר. לאחר שנאסף כל המידע שנדרש להשגת המשימה, הוחלט לנסות להנחית את החללית על אדמת הסלע של האסטרואיד, וזה מה שנעשה. החללית הורדה לאיטה תוך כדי מדידות וצילומים, ולבסוף שידרה מידע לאחר המגע עם האסטרואיד כראייה לכך שלא התרסקה על פניו. בפברואר 2001 הסתיימה משימתה של NEAR, החללית הראשונה שנחתה על גוף קטן במערכת השמש. היא תישאר על ארוס לנצח, שעונה על כנף סולרית אחת ומקיפה את השמש, נעה במחזוריות אל חגורת האסטרואידים וחזרה.


אתר החניה של NEAR

לפניכם התמונה האחרונה שהתקבלה מהחללית. היא צולמה מגובה של כ- 120 מטר. הסלע בחלק העליון של התמונה קוטרו כ- 4 מטרים. החלק התחתון של התמונה משובש כי השידור נקטע באמצע.



_________________________________
קרדיט לכל התמונות: NASA